פסק-דין בתיק ת"א 16010-09-09

1.      תביעה זו הוגשה במקורה על ידי המנוח חודריאן אברהם, אשר נפטר, יחד עם רעייתו,  בנסיבות טרגיות, בתאריך 28.8.2010 (להלן יקרא המנוח:"חודריאן")

לאחר פטירתו, תוקן כתב התביעה כך ששלושת בניו של חודריאן היו לתובעים.

2.      על פי הנטען בכתב התביעה, הציעו הנתבעים (להלן יקרא הנתבע 2 גם:"דסקלו") לחודריאן, בשנת 2001 לרכוש דירה לצרכי השקעה, בפרויקט בו היו מעורבים, בעלות של 150,000$. כמקדמה, העביר חודריאן תשלום בסך 50,000$. הנתבעים, בעלי משרד תיווך במקרקעין, היו חבריהם הטובים של חודריאן ורעייתו, באותה עת.

בשנת 2003 התברר באופן סופי כי הפרויקט לא יצא אל הפועל, ולמרות פניות חוזרות ונשנות של חודריאן אל הנתבעים בבקשה להשיב לו את הסכום ששילם כמקדמה, לא השיבו לו את הסכום, ואף לא פיצוי בגין הפרת התחייבותם.

            על פי הנטען, לימים התברר לחודריאן כי לנתבעים כלל לא היתה זכות לרכוש דירה מיזם

            הפרויקט. נטען כי דסקלו נהגו כלפי חודריאן בחוסר תום לב, והציגו בפניו מצג שווא.

            בכתב התביעה עתר חודריאן להשבת הסך של 50,000$ ולפיצויי קיום בגין הפרת ההסכם

            בסכום כולל של 715,000 ש"ח.

3.      הנתבעים מודים כי חודריאן נתן להם סך של 50,000$ אך טוענים כי סכום זה הושב לו במלואו. לטענת הנתבעים, נתן להם חודריאן את אותם 50,000 דולר כהלוואה, לצורך העברת הסכום ליזם כדי שיוכל לשלם היטל השבחה, והוסכם כי אם תצא העסקה אל הפועל יהפוך הסכום למקדמה (להלן ייקרא סכום זה: "ההלוואה" אם כי יש להבחין בינו ובין ההלוואה שניטלה, לטענת הנתבעים, מבנק לאומי למשכנתאות, לצורך השבת הסכום). כן טענו הנתבעים, כי עילת התביעה התיישנה.

הנתבעים לא פירטו בכתב ההגנה, כיצד השיבו לחודריאן את ההלוואה.

ביחס לפיצויי הקיום, טענו הנתבעים כי התביעה מופרכת, שכן היא מבוססת על תילים של השערות חסרות בסיס. כן נטען כי הנתבעים ציינו בפני חודריאן שמדובר בפרויקט שהינו בשלב של גיבוש ראשוני, וספק אם יצא אל הפועל.

דיון:

4.      אין מקום לדחיית התביעה מחמת התיישנות או שיהוי, שהרי אין חולק כי עסקת הנדל"ן שלשמה נמסרה ההלוואה בשנת 2001, בוטלה רק בשנת 2003 - כך על פי עדות הנתבע,  ועדויותיהם של הנתבעים בת.א(נהריה) 929/03 (מוצג נ/3). ברור כי עד למועד ביטול ההסכם, לא קמה חובה להשיב את הסכום, ולפיכך עילת התביעה נולדה רק בחודש ינואר 2003. התביעה הוגשה בחודש ספטמבר 2009, בטרם חלפו שבע שנים ממועד היווצרות העילה.

טענת השיהוי, אף היא ראויה להידחות. הלכה היא כי רק לעיתים נדירות ידחה בית המשפט תביעה מחמת שיהוי, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.

5.      טענת הנתבעים לפיה יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 1, ראויה אף היא להידחות.

הוכח כי חודריאן שילם את הסכום נשוא המחלוקת לנתבעים, במסגרת עסקת נדל"ן. הסכום נמסר להם לצורך ביצוע עסקת מקרקעין, בהיותם מתווכים. משרד התיווך מצוי בבעלות משותפת של הנתבעים, לפחות כך נחזים הדברים. המשרד קרוי על שמה של הנתבעת, והיא פועלת בו כמתווכת יחד עם הנתבע 2.

בנוסף, הפנו התובעים לעדותה של הנתבעת בת.א (נהריה) 929/03 בו העידה, כי היא עצמה גבתה מחודריאן 50,000 דולר, במסגרת הסכם בעל פה שהיה בינם לבינו, למכירת דירה (ראו מוצג נ/3 בעמוד 17).

נטל השכנוע

6.      בהחלטתי מיום 12.3.12 קבעתי כי טענת ההגנה של הנתבעים, הינה טענה מסוג הודאה והדחה, ולפיכך על הנתבעים לפתוח בהבאת הראיות, בהתאם לתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.